בנצי: אומן עור דור שלישי, מורשת חיה של ניצחון על טרגדיה

בלב באר שבע, מקום שמהדהד היסטוריה, יצירה וחוסן, קיים אומן יוצא דופן בשם בנצי. בנצי, דור שלישי לאומני עור, נושא עמו מורשת שהיא מעבר לאומנות גרידא. סיפורו הוא סיפור של ניצחון עמוק על הטרגדיות האפלות ביותר, מחווה לרוח ללא חת שקמה מאפר השואה.

המסע של משפחתו של בנצי מתחיל ברומניה, ארץ רוויית היסטוריה ומסורת. שם עמלו אבותיו ללא לאות במשך למעלה ממאה שנה, והתמחו באמנות עבודות העור. הם היו חלק משושלת ארוכה של בעלי מלאכה ובעלי מלאכה שחידדו את כישוריהם, וכל אחד מהם תפר עדות למסירותם ולאהבתם לאומנותם.

עם זאת, צללי השואה ריחפו מעל חייהם. אביו של בנצי, דוד, וסבו, יצחק, היו עדים לזוועות התקופה החשוכה ההיא. הם היו ניצולים של הבלתי נתפס, כל צלקת על נפשם היא עדות אילמת לזוועות שעברו. אך במקום להיכנע לייאוש, הם הופיעו כמגדלורים של חוסן ותקווה.

הסדנה של בנצי בבאר שבע היא לא רק מקום עסקים; זוהי מחווה חיה לאבותיו וסמל רב עוצמה לניצחון על הנאצים והשואה. כאן, מורשתם של יצחק ודוד ממשיכה לחיות, וממשיכה הלאה דרך אמנות עיבוד העור.

כשנכנסים לבית המלאכה של בנצי, ריח העור העשיר והגמיש ממלא את האוויר, וניתן לשמוע את צלילי כלי היצירה, כל ליטוף הוא מחווה לדורות עברו. ידיו של בנצי אינן רק מעצבות עור; הם אורגים חוטים של זיכרון, חוסן ואהבה. לבו פועם בקצב העבר, יוצר שרשרת בלתי פוסקת של מסורת.

דווקא ברגעים השקטים, כשבנצי מעצב בקפידה עור, אפשר לחוש בנוכחותם של אבותיו, לוחשים סיפורים על כוחם ועקשנותם. כל יצירה שיוצאת מבית המלאכה שלו היא יצירת אמנות, עדות למורשת המתמשכת של משפחתו.

כפי שבנצי עצמו מנסח זאת ברהיטות כה רבה: "סבא יצחק, האב דוד, אני ממשיך כמסדר זיכרון לאותם אלפי בעלי מלאכה ובעלי מלאכה שנספו בשואה. באת אלי בחלום לזיכרון נצחי". דברים אלה מתמצתים את הקשר העמוק הקיים בינו לבין אבותיו. הם מתחייבים להבטיח שזכרם של אלה שנספו בשואה ימשיך לחיות באמצעות אומנותו.

בעולם המאופיין לעתים קרובות בארעיות ובשינוי, סיפורו של בנצי מזכיר לנו את כוחה הנצחי של המסורת, את ניצחון הרוח האנושית על המצוקה ואת מורשתם המתמשכת של אלה שבאו לפנינו. בית המלאכה שלו בבאר שבע הוא יותר מסתם מקום של אומנות עור; זוהי עדות חיה לניצחון הרוח האנושית ולכוחו המתמשך של הזיכרון. בידיו של בנצי הופך העור לקנבס שעליו כתובה ההיסטוריה, מחווה לדורות של בעלי מלאכה שסירבו לתת לחשכת השואה לכבות את אורם.